הדרכה למשפחות האומנה והקלט


מנחת האומנה היא אשת המקצוע העומדת לרשות המשפחה והילד בכל תהליך האומנה. המנחה הינה עובדת סוציאלית שמתמחה בהתמודדויות המוכרות באומנה. מנחת האומנה מגיעה לביקורים בבית המשפחה, נפגשת עם הילד ומתוך הכרות זו היא בונה עם המשפחה תוכנית טיפולית המותאמת לצורכי הילד. השותפות בין מנחת האומנה למשפחה חשובה ובסיסית בתהליך האומנה. המנחה עומדת לצד המשפחה בכל ההתמודדויות המשמעותיים באומנה. המנחה זמינה וניתן להתקשר אליה להתלבט, לשתף, לחלוק בחווית האומנה ותמיד לדעת שיש על מי להשען ומי שיעזור.

לאחים הקולטים יש תפקיד חשוב בכניסתו של ילד האומנה הביתה, הם השותפים השווים לו בבית והם חולקים עימו יום יום משותף.

במהלך כל תהליך ההחלטה על היותכם משפחת אומנה חשוב לשתף את ילדיכם הביולוגים. כל ילד לפי גילו ויכולתו. חשוב שהילדים יחושו כי דעתם נחשבת וכי הם אינם גורם נעלם בהחלטה.

כחלק מין ההכנה לקליטת הילד חשוב לחשוף את הילדים לקשיים ולהתנהגויות שיתכן ויביא עימו הילד באומנה, ברמת ההבנה לפי גילו ויכולתו של הילד

לא פעם, נשאלת השאלה בקרב משפחות אומנה, כיצד לבנות עם ילדי האומנה מערכת של יחסי אמון, המושתתת על אהבה, גבולות והערכה הדדית?

לדברי טל שוורץ, מטפלת זוגית ומשפחתית, המטפלת בילדי ומשפחות האומנה באזור הדרום, נושא זה מתבסס על תיאוריית ההתקשרות. לדבריה, תיאוריה זו מניחה כי בנפש הפעוט טבוע הצורך ליצור קשר עם הדמות המטפלת בו, לצורכי הגנה. צורך זה הוא ראשוני, ממש כמו הצרכים הפיזיים, ולדחף ליצור קשר ולחפש קירבה יש ערך הישרדותי רב.

ההתנסות הראשונית שלנו כפעוטות תלמד אותנו, ברבות הימים, על מידת ההערכה שהזולת רוחש לנו ועל איכות הקשר שיש לצפות ממנו. כאשר יש פגיעה בהתקשרות שלנו עם דמויות כגון אם ואב, עקב מצוקות של פרידה, חולי ואירועים מאיימים אחרים בשנים הראשונות של חיינו, נחוש, בין השאר, פגיעה במערכת יחסי האמון, חשש גדול ימלא את ליבנו, ותעלה השאלה - על מי ניתן לסמוך כאן?

יש לזכור, כי ילדים החיים במשפחות אומנה חוו בעברם טראומה, ולעיתים, לצערנו הרב, אף יותר מטראומה אחת. כבר בשנותיהם הראשונות, החיים לימדו אותם לשרוד ולהתקיים בתוך בתים, שלעיתים לא היתה בהם דמות לפנות אליה או לסמוך עליה.

חוסר הפניות, היעדר היציבות והקביעות וחוסר הצבת גבולות על ידי דמות בוגרת בבית, גרמו לקרע בתשתית האמון הבסיסי וביחסי האמון.

תהליך יציאתו מהבית והפרידה מבית הוריו, שגידלו אותו עד כה, אינו קל לילד. הוא זקוק לזמן ממושך מאוד לשם הסתגלות ולהשגה של תחושת ביטחון, שיסייעו לו להתגבר על אין האונים שממנו הוא בא ולחזור ולהאמין בדמויות מבוגרים, שלא יאכזבו אותו שוב. בחווייתו הפנימית הוא מתמודד עם שאלות כגון: "איך אוכל לדעת שזה מקום קבוע עבורי? איך אדע שלא יפגעו בי פה? מה יקרה אם אהיה 'ילד רע' - האם עדיין יאהבו אותי, או שיחזירו אותי למקום שממנו באתי?"  

ילדים זקוקים לדמות מבוגר משמעותית, יציבה ומכילה, הפנויה להקשבה ולטיפול. ילדים זקוקים למסגרת קבועה עם גבולות ברורים. כל אלה מעניקים להם תחושה של ביטחון, של ודאות ושל שליטה.

כדי לבנות יחסי אמון, חשוב לדאוג שלא להבטיח הבטחות שלא נוכל לעמוד בהן. חשוב להקרין סמכות, יחד עם גמישות, לאהוב ולחבק, להקשיב ולדבר, ובעיקר -להעצים את תחושת הערך העצמי ואת הביטחון העצמי של הילדים.

שילוב ילדים במשפחות אומנה הוא פתרון זמני, אך הכרחי, במקרים בהם הוריהם הביולוגיים מתקשים לתפקד ולקיים משפחה המיטיבה לגדלם. פתרון חשוב זה עבור הילדים מחייב שותפות מירבית ומתאימה בין משפחת האומנה, שהינה חלק חשוב ומהותי מהצוות המטפל בילד, ובין ההורים והמשפחה הביולוגית, העובדים הסוציאלים, מנחת האומנה ושאר הגורמים הטיפוליים המסייעים לילד. רק שותפות נכונה והדוקה בין כל הגורמים היא זו שתביא להתפתחותו התקינה של הילד, לצד שיקומם של הוריו.

יחד עם זאת, לעיתים נוצר קושי ביצירה ובשמירה על קשר עם ההורים הביולוגיים. למרות זאת, וחרף הקשיים המתעוררים, יש צורך לנסות להמשיך ולעבוד גם במקומות הקשים ולעמוד באתגרים, על מנת לאפשר את יצירת הקשר המתאים לטובת הילד.

במשך כל תקופת שהותו של הילד במחיצת משפחת האומנה, חשוב להקפיד וליישם את הנקודות הבאות:

1.   תקשורת הדדית בין הורי האומנה להורים הביולוגיים

      התקשורת הכרחית לשיתוף ולצמיחה. במישור המעשי, היא חשובה גם כדי לעדכן באופן הדדי לגבי מצב הילד, ולא רק במצבי חירום.

     יש לקבוע מינון מתאים לשיחות טלפון ולמפגשים, ולעודד את הילד לשמור על קשר עם הוריו הביולוגיים. מומלץ לשתף את כל הגורמים הטיפוליים בתהליך הקשר בין משפחת האומנה לבין ההורים הביולוגיים.

2.   הבנת חלקו של כל גורם בקבלת ההחלטות

      דעתם של ההורים הביולוגיים חשובה מאוד ביצירת תוכנית טיפולית-שיקומית לילד.

      ראוי לציין כי ההחלטה הסופית לגבי תוכנית הטיפול בילד, נקבעת ע"י מנחת האומנה תוך שיתוף המשפחה האומנת, לשכת הרווחה, ולאחר שנלקחו בחשבון דעותיהם והמלצותיהם של כל הגורמים, כולל דעתו של הילד.

3.   תמיכה בתוכנית הטיפול

      קיימת חשיבות רבה לתמיכתם של כל הגורמים בתוכנית הטיפול שנבנתה. במידה ויש להורים הביולוגים או לילד או למשפחת האומנה השגות על התוכנית, אזי ראוי וחשוב לדבר עליהן עם אנשי המקצוע. יחד עם זאת, חשוב מאוד שלא לדבר עם הילד על השגות אלה. הדבר עלול לבלבל אותו ולהדאיגו. רק תמיכת המשפחה האומנת הסכמת ההורים הביולוגים בתוכנית הטיפול היא זו שתקל עליו לקבל אותה.


4.   מפגשי ההורים הביולוגיים עם הילד

      הוריו הביולוגיים של הילד הם עדיין הוריו, גם כשהוא נמצא במשפחת אומנה.

      יש חשיבות רבה ליצירת הזדמנויות קבועות לילד למפגש אישי עימם, לדווח להם על כל פעילות הקשורה בטיפול בילד ולעדכן אותם באופן קבוע.

      תדירות המפגשים ומיקומם היא גמישה, אולם חשוב להדגיש להורים ולמשפחת האומנה, כי עקביות בקיום המפגשים חשובה יותר מתדירותם, וזאת על מנת לאפשר לילדיהם לחדש את אמונם בעולם מסודר ויציב יותר.

      לפיכך, חשוב מאוד שלא לבטל פגישות עם ההורים הביולוגיים, להעניק להן את החשיבות המגיעה להן, ולהקפיד לא לאחר אליהן.

      לעיתים חשוב שבביקור המשפחתי יטלו חלק גם מנחת האומנה או העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, וזאת כדי להקל על יצירת הקשר המחודש, ולסייע גם במקרים שהילד נמנע או לא מעוניין במפגשים אלה.

5.   שמירת קשר עם הילד במצבים שהמפגש אסור

      גם בסיטואציה קשה, כאשר בוועדת תכנון טיפול והערכה ו/או בבית-משפט נקבע, כי בזמן מסוים, אין לאפשר מפגש של הילד עם הוריו הביולוגיים, חשוב כי אלו האחרונים, ימשיכו לטלפן, לשלוח מכתבים/מיילים ותמונות, ולעדכן על שנעשה בבית, והכל לפי הסיכום עם גורמי הטיפול. במקביל, חשוב להורי משפחת האומנה לעודד את הילד, ויחד איתו לשלוח מכתבים ותמונות, ולשוחח בטלפון עם הוריו.

      במצבים אלו אנו ממליצים:

      א. לשמור על עקביות.

      ב. לשתף את מנחת האומנה/העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה בתהליכים החיוביים וגם בבעיות המתעוררות.

6.   שיתוף באירועים מרכזיים

      תקשורת הדדית נכונה וטובה בין משפחות האומנה להורים הביולוגיים באה לידי ביטוי גם באירועים מרכזיים בחייו של הילד כמו: בר/בת-מצווה, אירועי סוף שנה ומסיבות בית הספר. חשוב להכין במשותף, עד כמה שניתן, אירועים ואף להעמיק בפרטים, כדוגמת צורת הישיבה בשולחן המשפחה של בר המצווה, ברכות באירועים וכיו"ב.

7.   פסקי זמן

      לעיתים ישנן תקופות קשות, בהן קשה לשמור על קשר עם ההורים הביולוגיים. הכנה והסבר מתאימים לילד, יאפשרו התמודדות נכונה, גם אם נדרש פסק זמן במפגשים. במצבים אלו חשוב לשמור בעקביות על בהירות המידע, ולמזער עד כמה שניתן את אי הוודאות.