ראש השנה בפתח, נפגשנו עם משפחת מנחם, משפחת אומנה חדשה שלנו, שהשנה זו היתה שנת האומנה הראשונה שלהם, ושאלנו אותם כמה שאלות.
הכירו את נעמה ואייל מנחם, בני 40, יש להם 5 ילדים ביולוגיים, בגילים 6 עד 16, מתגוררים במושב בדרום הארץ. נעמה היא יועצת משכנאות בבנק ואייל רואה חשבון. לפני חצי שנה חייהם השתנו.
אייל הוא יליד צרפת, כשהיה בן 9 אימו נפטרה והוא עבר למשפחת אומנה. ״מאז שהתחתנו ידענו שיום יבוא ונרצה להעניק בית ואהבה לילד שגורלו לא שפר עליו. לפני 3 שנים התחלנו תהליך קליטה עם מכון סאמיט, אך תוך כדי הכרות עם מעשה האומנה הבנו, שילדינו עדיין צעירים וכדאי שנחכה עוד קצת שיגדלו כך שאפשר יהיה לדבר איתם על זה. מאז עברו 3 שנים, הילדים גדלו, עברנו לבית גדול יותר והרגשנו שהגיעה השעה לממש את החלום״.
מה היה לכם במחשבות כשהחלטתם ללכת על אומנה?
בפגישות ההיכרות עם רכזת ההשמה, חשבנו יחד , מי הילד שיכול להתאים לגדול אצלנו בבית. אנחנו דוברי צרפתית וסכמנו שילד קטן יכול להתאים במובן הזה, שיוכל לקלוט מקטנות את השפה. מעבר לזה לא היו לנו מחשבות או רצונות מסוימים למשל לגביי מין, השתייכות לדת מסוימת או עדה.
אתם זוכרים את רגע ההודעה?
נעמה: בטח! זה היה אחרי כמה חודשיי המתנה מתום תהליך ההכשרה. הייתי ברכבת, הטל' שלי צילצל ומהעבר השני בקו היתה רוני רכזת ההשמה. ישר ידעתי! אני זוכרת שהוצפתי ברגש של שמחה מהולה בהתרגשות מהבאות. התקשרתי מיד לאייל והיינו יחד על הקו כמה דקות, לא מאמינים שזה באמת קורה.
איך היו ימי הקליטה בבית?
המעבר של מיכאל ממשפחת אומנת החירום אלינו, כלל חשיפה הדרגתית שלנו אליו ושלו אלינו. עוד בטרם נפגשנו, הוא נחשף לאלבום המשפחתי שלנו, וערב ערב, כסיפור לפני השינה, תמונותינו הוצגו בפניו. הוא הכיר את הפנים והשמות, שלנו ושל ילדינו ואת אבא אייל ואמא נעמה. במפגש הראשון הוא זיהה אותנו והביא את אלבום התמונות, זה היה רגע מרגש מאוד. נעשתה לו הכנה מעולה הודות למשפחת אומנת החירום המופלאה שטיפלה בו והצוות המלווה של המכון.
הגענו למשפחת אומנת החירום כשבוע, מידי יום, ושהינו עימו בחלקים שונים ביום. לאחר מכן הוא הוא הגיע אלינו הביתה לכמה שעות, פגש את הילדים וחזר לישון בבית משפחת החירום.
בזמן הקליטה, קיבלתי חופשת לידה שארכה 3 שבועות ומשזו הסתיימה, אייל החליף אותי בעוד חודש ימים. שמרנו על סדר היום שלו, עם הזמן הוא נפתח ונעשה יותר תקשורתי. הילדים התרגלו אליו והוא אליהם ובקרוב ממש הוא יתחיל ללכת למעון.
מה היה הרגע המכונן ביחסים?
ביום שמיכאל הגיע אלינו לישון ולמעשה להתחיל את האומנה בפועל, הוא התיישב על רצפת הסלון אני ובעלי הסתכלנו אחד על השני, ולרגע "נפל לנו האסימון" שזה לא בייביסיטר והערב הוא לא חוזר לשום מקום והוא כאן להישאר.
הילדים שלנו מאוהבים בו, וכל אחד שמגיע הביתה ישר שואל: "מיכאל ער?" ורץ להעיר ולהביא אותו.
ספרו לנו קצת על מיכאל
מיכאל בן שנה וחצי, בן לאם יחידנית, הוצא מביתו בצו בית משפט שהיה בו שנה בשל חוסר מסוגלות הורית. הוא עבר למשפחה מדהימה, המשמשת כמשפחת אומנת חירום במכון סאמיט.
בהתחלה מיכאל התקשה לישון, סבל מחוסר שקט והרבה להתנועע. משפחת אומנת החירום עשתה איתו עבודה מדהימה, אין לתאר במילים את מידת המסירות והאהבה שהוא קיבל. אט אט עם סדר יום קבוע והתמדה הוא נרגע, הסתגל לישון בזמנים קבועים ובעקבות זה הפך להיות יותר חיוני ונינוח בשעות העירות. מיכאל הוא ילד חברותי מאוד, סקרן ופעלתן. הוא מחפש אינטראקציה עם הילדים האחרים בבית, עם החברים שלהם ואיתנו. (הוא זוחל לקראתי כשאני תולה כביסה, זה מראה שובה לב).
עם אילו אתגרים אתם מתמודדים?
מיכאל עדיין אקטיבי מאוד, טרם התחיל לדבר, הוא דורש הרבה יחס, תשומת לב והשגחה (אוהב להיות במרכז העניינים) פחות ילד שאוהב להיות על הידיים ולשמוע סיפור .
הוא לא בוכה כשהוא רעב / עייף / או צריך משהו, הוא מתלונן קלות. מאמינים שזה משהו שילדים מפתחים כתוצאה מחוסר תגובה מותאמת לצרכים בגילאים מוקדמים יותר. הם מפסיקים לבכות כי זה לא עוזר. זה עצוב אך אנו מקווים שעם הזמן הוא ירגיש שאפשר לסמוך עלינו וירשה לעצמו לבכות.
מה עוד חשוב להבין למשפחות שמתעניינות באומנה?
מיכאל פוגש את אימו, מידי שבוע, במרכז קשר. אנו לוקחים אותו לשם ובסיוע של עובדת סוציאלית במרכז הוא מועבר ממנו אליה. עם הזמן נוצרו היכרות וקשר עם האמא, הסבתא והאחיות של של מיכאל שבאות לעיתים קרובות לפגוש אותו במרכז. אנחנו שמחים לשמוע מהאמא עליו ולספר לה על ההתפתחות שלו, מילים חדשות שלמד להגיד, רגעים מיוחדים שהיו, ניצחונות קטנים. אנחנו שולחים לה תמונות שלו באופן קבוע. אנחנו מאמינים שקשר טוב עם האמא והמשפחה של מיכאל יסייע להתפתחותו הרגשית של מיכאל וכמובן תעזור בשיקום האמא והמשפחה בכלל.
רוצים להיות משפחת אומנה? הצטרפו לזום למשפחות המתעניינות באומנה
